סימון כמויות של רכיבים בתווית המזון
גם בארץ וגם באירופה קיימת דרישה במסגרת הסימון התזונתי לפרט את הערכים התזונתיים של מוצרים ואת כמויותיהם. כדי להבהיר את התכולה האמיתית של מזונות, כמויות של רכיבים מסוימים יסומנו באחוזים. בארץ המונח נקרא “סימון כמות של רכיבים” (סכ”ר), ובאנגליה הוא נקרא Quantitive Ingredient Decleraion (Quid).
לא כולם מכירים את התקנה הזאת, וגם אלו שמכירים לעיתים מתקשים להבין מה צריך לרשום, ואיך לחשב את האחוז של כל רכיב רלוונטי. בכתבה הזאת ניתן סקירה מהירה של התקנה, ונסביר איך מחשבים את האחוז של כל רכיב.
התקן הישראלי מבוסס על התקן הבריטי, כך שניתן להתייחס אליהם באופן דומה.
מתי צריך לסמן אחוזים ועבור מה
התקן קובע שיש לסמן את אחוז הרכיב במקרה שבו שם הרכיב מופיע בשם המוצר – למשל במוצר שנקרא “עוגיות חמאה” יש לסמן את האחוז של החמאה במוצר. מקרה נוסף בו יש לסמן הוא במידה וישנה קטגוריה בשם המוצר – למשל “פשטידת ירקות”, במקרה הזה יש לסמן את האחוז של הירקות במוצר.
מקרה נוסף הוא במידה ויש חיבור הגיוני שהצרכן יעשה בין שם המוצר לרכיב מסוים. לדוגמה, בעוגיות תמרים המכילות סילאן יש לציין את כמות הסילאן, היות והרכיב סילאן מזוהה עם תמרים.
איך מחשבים את הכמות של הרכיבים
במוצרים שלא עוברים תהליך בישול או אפיה הנוסחה היא פשוטה. כמות חומר הגלם שהוכנסה למוצר לחלק במשקל הכולל. לדוגמה, סלט עגבניות המכיל 300 גרם עגבניות, 150 גרם חסה, 15 גרם שמן זית, ו- 5 גרם מלח.
סך כל המשקל הינו 470 גרם, ולכן אחוז העגבניות הוא: 300/470 – כלומר 64%.
הנוסחה נהיית מעט יותר מורכבת עבור מוצרים אשר עוברים אבדן של מים בבישול או אפיה.
ניקח לדוגמא ריבת תות פשוטה המורכבת מ- 500 גרם תות, ו- 500 גרם סוכר. לאחר הבישול משקל הריבה יכול לרדת מ- 1000 גרם ל- 900 גרם.
על פי הנוסחה המוגדרת בתקן יש לחשב את אחוז התווית כך:
משקל הרכיב לפני הבישול : 500 גרם, לחלק למשקל המוצר הסופי לאחר הבישול: 900 גרם.
כלומר על פי התקן האחוז של התות יהיה 56%. ובעצם זה יהיה גם האחוז של הסוכר (במידה ונרצה להציג את אחוז הסוכר) – 56%. כלומר הגענו סך הכול ל- 112%. זאת כמובן לא המציאות אלא רק נוסחה שאמורה לפשט את תהליך החישוב.
במציאות המים מתנדפים רק מרכיבים שמכילים מים. במקרה הזה מהתות, ולכן אם נבדוק את המוצר הסופי נגלה שמשקל התות הוא רק 400 גרם, ולכן האחוז שלו הוא 400/900 – כלומר 44% , ולעומת זאת הסוכר (שאינו מכיל נוזלים) נשאר במשקלו המקורי כ- 500 גרם, ולכן האחוז שלו יהיה 500/900, כלומר 56%.
וכאן, כפי שאולי שמתם לב סך כל האחוזים הוא בדיוק 100%.
כלומר מה שהלקוח יראה במקרה של חברה שעובדת על פי התקן הוא 56% פרי, בעוד שבפועל המוצר מכיל רק 44% פרי מבושל.
במקרה של ריבה פשוטה קל לחשב את המשקל של הרכיבים במוצר הסופי, אבל קיימים מוצרים יותר מורכבים, שבהם לא קל לדעת כמה מים התנדפו מכל רכיב בצורה פשוטה.
לשמחתנו אנחנו חיים בתקופה שבה מחשבים יכולים להקל עלינו את העבודה, וניתן לחשב באופן אוטומטי כמה מים התנדפו מכל רכיב במוצר, מהו משקלו הסופי, ומהו האחוז של כל רכיב במוצר הסופי.
בדוגמה הבאה ניתן לראות שיש הפרש של 10% אחוז, בין אחוז הגבינה המוצהר לבין האחוז בפועל.
לסיכום – התקן מחייב להציג כמויות של רכיבים מסוימים במוצרים, אך הוא נותן כלים מאוד כלליים לחישוב הכמויות הללו. מי שמעוניין לדעת את הכמות הנכונה במוצר שעבר בישול או אפיה יכול לעשות זאת על ידי חישוב אובדן המים עבור כל רכיב במוצר, או באמצעות שימוש בתוכנה ייעודית.
משרד הבריאות מתיר לסמן את האחוזים על פי הנוסחה או בהתאם לנתון האמיתי (לפי חישוב מדויק בתוכנה או בבדיקת מעבדה)
כצרכנים כדאי לקחת בחשבון שהאחוזים שמופיעים בתוויות של מוצרים שעברו בישול או אפייה, במקרים רבים לא יהיו מדויקים. ככול שהמוצר עבר יותר בישול או אפייה כך הסטייה עלולה להיות גבוהה יותר.